האמונות של חיינו

"אנחנו בוחרים מילים שישמשו כסמלים, ולסמלים אלה יש כוח ליצור מחדש חלום בתוך ראשנו. לדוגמה, שמיעה בלבד של המילה "סוס" יכולה ליצור מחדש דימוי שלם בתודעה שלנו. כך עובד סמל, אך עוצמתו יכולה להיות רבה אף יותר. די לומר מילה אחת, כמו "הסנדק", וסרט שלם עשוי להופיע בתודעתכם. במילה, כסמל, מצויים הקסם והעוצמה של היצירה, מכיוון שהיא יכולה לשעתק דימוי, מושג, או מצב שלם בדמיוננו. מדהים מה המילה יכולה לעשות. המילה יוצרת דימויים של עצמים בתודעה שלנו. המילה יוצרת מושגים מורכבים. המילה מעוררת רגשות. המילה יוצרת כל אמונה שאנו מאחסנים בתודעתנו. מבנה השפה קובע איך נתפוס את המציאות המדומה שלנו בשלמותנו" 

ספר "קול הידיעה" מאת- דון מיגל רואיס עם ג'אנט מילס, עמ' 107-108. 

אמונות מתפתחות מהרגע הראשון שאנחנו נולדים לעולם הזה - מהערות הכי קטנות כמו "איזה ביישן" או "היא עקשנית", ועד לאמונות מגדריות, אמונות על דימוי גוף, אמונות משפחתיות, כלכליות וכו'. 
אנחנו סובבים באמונות כל ימי חיינו, והסיבה לשם "אמונה" היא כי אנחנו מאמינים בהן. השליטה שלנו באמונה תלויה בנו. עד כמה אני מאמין לאמונה שהתפתחה אצלי בראש? האם אני מספיק או לא? האם אני ראוי או לא? האם אני טוב או רע? כמה משקל אני נותן לאמונה שבראשי? עד כמה אני יכול להטיל ספק ולהתנתק מהאמונות הללו? 
הגורם המרכזי שיכול לחזק לנו את האמונה הוא הסביבה שלנו - מהמדינה והחברה שאנו גדלים בה ועד להורינו וחברינו, מהמאקרו למיקרו. ככל שאנחנו גדלים, אנו יכולים לשים לב שיש ביכולתנו להטיל ספק באמונות שאיתם גדלנו, ולזה קוראים התבגרות. 

להורים יש אמונות רבות ושונות שמרחפות מעל ראשיהם, לחלקן נשים לב ולחלקן לא, בייחוד בעידן שמציף אותנו בידע, בציפיות, במטרות ובשאיפות. לא סתם אומרים בהתחלה "להקשיב לאינסטינקטים הראשוניים שלנו כהורים" - ללמוד להקשיב לעצמכם ולא לאמונות המשתוללות סביבכם. 
בעולם הילדים, האמונות מתנהלות אחרת בעקבות כך שבתחילת דרכם הם סופגים כל אמונה אפשרית. ילדים לומדים מהסביבה שלהם את הכל ועם ההתבגרות מתחילים לייצר את הדמות שאליה הם הכי מתחברים (ואפילו מספר פעמים לאורך החיים - ההתבגרות בגיל הצעיר, גיל ההתבגרות, הבגרות המאוחרת ועוד). הילדים פוגשים אמונות שונות ומרובות מדי יום, וכהורים התפקיד העיקרי הוא ללמד להטיל ספק ולהדריך את הילדים במה להאמין. 

כהידרותרפיסטית העובדת עם ילדים בטיפולים רגשיים, באחד מהמקרים יצא לי להיתקל בסיטואציה ייחודית בה הילד הגיע אלי לטיפול רגשי בעקבות "ביטחון עצמי נמוך". לאחר מספר טיפולים הבנתי מדוע: במשך כל היום, מהמורים, מההורים ומהחברים הוא שומע את המילים "אתה אפס", "אתה חלש", "אתה בלתי נסבל", "אתה לא ממושמע" - וכך גדלה לה האמונה. הכל מתחיל ונגמר במילים שאנו בוחרים להשתמש בהן. העבודה העיקרית שלי עם ילדים המגיעים אלי לבריכה בעקבות ביטחון עצמי נמוך, היא לייצר תוכנית עבודה מעצימה לילד בסביבה שאינה מוכרת ומאתגרת. אך קודם כל נדרש ממני לשאול מדוע? האם הסביבה מעצימה או פוגעת בו? איזה סוג של סביבה פוגעת בילד? לאו דווקא ההורים, זה יכול לקרות גם בבית הספר, בייחוד בעולם הישגי בו אנחנו גדלים. 

העבודה העיקרית של ההורה בבית היא לפתח שיח רגשי ומעצים לאחר פגיעה מהסביבה. 
כי בואו נהיה כנים - אנחנו לא יכולים לשלוט במה שנאמר על ילדינו, אך אנחנו יכולים לפתח שיח רגשי, מחבק, מכיל ומחזק כדי לעזור לילד להתמודד עם הפגיעות מבחוץ, ללמד אותו לדבר על כך איתכם ואיך להתחזק ולהתגבר על הפגיעה. אני כמובן לא אומרת לשאת את כאבו, אלא ללמד אותו להאמין בעצמו.  

תחשבו על זה ככה - אם מישהו היה מקלל אתכם בשפה זרה, הייתם נעלבים? ככל הנראה לא, כי לא הבנתם. וכך צריך לפתח את המסננת הזו בראש - כמבוגרים, כהורים וגם לעזור לפתח את היכולת הזו אצל ילדינו, לסנן את מה שאנחנו לא צריכים להאמין בו. כי לא כל דבר שנאמר לעברנו, נועד בשבילנו.